הילד מרביץ בגן או בבית הספר – למה?

הדבר הראשון שעולה לנו בראש כשהילד מכה בגן או בכיתה – זה שיש לו בעיה ושהילד אלים.
אבל זה לא נכון! זה הפוך.
הוא לא ילד אלים, אלא הוא חווה קושי.

בניגוד אלינו הבוגרים, בכל פעם שאנחנו חווים קושי – אנחנו מדברים עליו (וגם לנו לא קל):
"קשה לי בעבודה"
"אין לי כסף"
"בעלי לא אוהב אותי" וכו..
אנחנו מספרים, משתפים, מתלוננים ובהתאם מקבלים הקשבה, תגובות ועזרה.

הילד, לעומת זאת, כשהוא חווה קושי, הוא לא מדבר עליו – הוא מתנהג את הקושי.

לדוגמא:
אם הוא מרגיש שלא רוצים לשחק איתו – הוא יכול לחוות תיסכול ולהציק.
או אם למשל מעירים לו – הוא יכול לחוות כעס – ואוטומטית להגיב באימפולסיביות ואלימות.

אז מה עושים?

1. לא כועסים. כעס מייצר תיסכול גדול יותר והאלימות מוגברת.
2. לא מאשימים. האשמות מייצרות מאבקי כוח ואנטי – וכמובן אלימות.
3. חשוב – לנסות להבין ממה נובעת המצוקה. תגלו דברים שלא חשבתם שהילד שלכם חווה ומרגיש.
4. מענה ריגשי נכון לקושי – והאלימות פוחתת לחלוטין. ההורים, שמכירים את הילד שלהם הכי טוב, הם היחידים שיכולים לתת לילד את המענה הנכון ביותר למצוקה הרגשית שלו.
5. התנהלות נכונה מול הצוות החינוכי. זה קריטי. (בלי שיתוף פעולה מולם – הקושי לא יפתר).
6. הכי חשוב – כשאתם מקבלים תלונות על אלימות של הילד – תעשו הכל כדי שלא יקוטלג כילד אלים.
   לא יוצאים מזה והמצב הרגשי וההתנהגותי של הילד רק יחמיר.

חווים אלימות של הילד גם בבית?
זה בדיוק אותו תיסכול ואותו קושי.
תגובות והתנהלות נכונה מולו – ישנו את המצב לחלוטין ובמיידית.